התיישנות בתביעות רפואיות – מתי היא מתחילה להיספר

תביעות רפואיות הן סוגיה מורכבת במערכת המשפט הישראלית, כאשר אחת השאלות המרכזיות ביותר היא מתי מתחילה תקופת ההתיישנות. חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, קובע כי תקופת ההתיישנות בתביעות נזיקין היא שבע שנים, אולם הפרשנות של מועד תחילת הספירה עשויה להיות מאתגרת ביותר במקרים של רשלנות רפואית והתיישנות: מה שחשוב לדעת. במאמר זה נבחן את הסוגיה המורכבת הזו ונציג את המידע החיוני עבור מי שנפגע מרשלנות רפואית.

העיקרון הבסיסי של התיישנות בתביעות רפואיות

בבסיס חוק ההתיישנות עומד העיקרון שתביעה מתיישנת בחלוף שבע שנים מיום שנולדה עילת התביעה. אולם, חשוב להבין כי בתביעות רפואיות, "היום שבו נולדה עילת התביעה" הוא מושג שנתון לפרשנות משפטית מורכבת. זאת מכיוון שבמקרים רבים, הנזק או ההשלכות של הרשלנות הרפואית אינם מתגלים מיד, ולעתים עוברות שנים עד שהנפגע מבין כי נגרם לו נזק ומה מקורו.

כלל הגילוי המאוחר ומשמעותו

בפסיקה הישראלית התפתח "כלל הגילוי המאוחר", המכיר בכך שמועד תחילת ההתיישנות אינו בהכרח יום ביצוע הפעולה הרפואית הרשלנית, אלא היום שבו התובע גילה או יכול היה לגלות באמצעים סבירים את הנזק שנגרם לו ואת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין ההתנהלות הרפואית. כלל זה מעוגן בסעיף 8 לחוק ההתיישנות ונועד להגן על זכותם של נפגעים לפנות לערכאות גם כאשר הנזק מתגלה זמן רב לאחר האירוע.

פסיקת בתי המשפט בנושא התיישנות

בתי המשפט בישראל דנו במקרים רבים בסוגיית ההתיישנות בתביעות רפואיות. בפסק דין מנחה (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים) קבע בית המשפט העליון כי מועד הגילוי הוא המועד שבו התגבשו אצל התובע העובדות המהותיות הדרושות לביסוס עילת התביעה. משמעות הדבר היא שהתיישנות מתחילה להיספר כאשר התובע מודע לשלושה אלמנטים: קיום הנזק, העובדה שהנזק נגרם מהתנהגות הנתבע, וזהות הנתבע.

מקרים מיוחדים: התיישנות בתביעות של קטינים

במקרים של רשלנות רפואית בלידה או נזקים שנגרמו לקטינים, קיימים כללים מיוחדים. סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות אינה נמנית בתקופה שבה התובע הינו קטין. כלומר, הספירה מתחילה רק בהגיעו לגיל 18, ונמשכת עד גיל 25 (שבע שנים לאחר בגרות). הסדר זה נועד להגן על זכויותיהם של קטינים שאינם יכולים לתבוע באופן עצמאי.

אתגרים בהוכחת מועד הגילוי

אחד האתגרים המשמעותיים בתביעות רפואיות נוגע להוכחת מועד הגילוי. לעתים קרובות, הנתבעים (בתי חולים, רופאים או קופות חולים) יטענו כי התובע ידע או יכול היה לדעת על הנזק והקשר הסיבתי במועד מוקדם יותר, ולכן התביעה התיישנה. לפיכך, חשוב לתעד את המועד שבו התגלה הנזק והקשר הסיבתי, ולשמור ראיות התומכות בטענה זו.

השלכות פרקטיות עבור נפגעי רשלנות רפואית

המשמעות הפרקטית של סוגיית ההתיישנות היא שנפגעי רשלנות רפואית צריכים לפעול בזריזות ובתבונה. ראשית, עליהם לברר מהו הנזק שנגרם להם ומה הסיבה לנזק זה. שנית, עליהם לפנות לייעוץ משפטי מקצועי בהקדם האפשרי לאחר גילוי הנזק והקשר הסיבתי, ולא לדחות את הפנייה לייעוץ משפטי. שלישית, עליהם לאסוף ולשמור את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, שעשויים להיות חיוניים להוכחת מועד הגילוי.

סיכום

שאלת מועד תחילת ההתיישנות בתביעות רפואיות היא סוגיה מורכבת בעלת השלכות משמעותיות. לפי הדין והפסיקה בישראל, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו התובע גילה או יכול היה לגלות באמצעים סבירים את הנזק שנגרם לו ואת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין ההתנהלות הרפואית. הבנת העקרונות הבסיסיים של התיישנות ופעולה מהירה לאחר גילוי הנזק הן מפתח למימוש זכויותיהם של נפגעי רשלנות רפואית וקבלת הפיצוי הראוי.