April 23 2025•Oded B
רשלנות רפואית היא סוגיה מורכבת ורגישה במערכת הבריאות הישראלית. במקרים רבים, מטופלים שחוו פגיעה או נזק בעקבות טיפול רפואי מתלבטים האם מדובר בתוצאה בלתי נמנעת של הטיפול או שמא ברשלנות מצד הצוות המטפל. מאמר זה יסביר באופן מפורט מתי נחשב טיפול רפואי לרשלני על פי החוק בישראל, אילו קריטריונים משפטיים קיימים, וכיצד ניתן להתמודד עם מקרים של רשלנות רפואית.
על פי הדין הישראלי, רשלנות רפואית מוגדרת כמצב שבו איש צוות רפואי – רופא, אחות או כל גורם מטפל אחר – לא מילא את חובת הזהירות שלו כלפי המטופל. במילים פשוטות יותר, רשלנות רפואית מתרחשת כאשר רמת הטיפול שניתנה נופלת מהסטנדרט המקצועי המקובל בתחום הרפואי הרלוונטי.
כדי להוכיח רשלנות רפואית בבית המשפט, יש להראות ארבעה יסודות עיקריים:
ישנם מספר מצבים שעשויים להיחשב כרשלנות רפואית:
אחת הטענות הנפוצות ביותר בתביעות רשלנות רפואית היא אבחון שגוי או איחור באבחון. לדוגמה, אם רופא לא מזהה ממצאים מחשידים בבדיקות דימות או לא מפנה את המטופל לבדיקות נוספות כאשר יש סימנים מחשידים למחלה, והדבר גורם להחמרה במצבו של המטופל, הדבר עשוי להיחשב כרשלנות.
מרשם של תרופה לא מתאימה, מינון שגוי, או אי-בדיקה של אינטראקציות בין תרופות שונות יכולים להוביל לנזקים משמעותיים ולהיחשב כרשלנות רפואית.
טעויות במהלך ניתוח, כגון פגיעה באיברים סמוכים, השארת חפצים בגוף המטופל או ביצוע הניתוח באופן לא תקין, מהוות דוגמאות לרשלנות כירורגית.
מקרים של שיתוק מוחין בלידה או פגיעות אחרות ביילוד עקב ניטור לא מספק של מצוקה עוברית, שימוש לא נכון במכשור רפואי בזמן הלידה, או טיפול לא נאות באם במהלך ההריון, עשויים להוביל לתביעות רשלנות רפואית.
על מנת לקבוע האם טיפול רפואי היה רשלני, בתי המשפט בישראל משתמשים במספר קריטריונים:
השאלה המרכזית היא: האם רופא סביר, באותו תחום התמחות ובאותן נסיבות, היה פועל באופן דומה? אם התשובה שלילית, יש בסיס לטענת רשלנות.
בתי המשפט מסתמכים על ספרות רפואית עדכנית, הנחיות קליניות ופרוטוקולים מקובלים כדי לקבוע מהי רמת הטיפול הסטנדרטית בתחום.
חוות דעת של רופאים מומחים בתחום הרלוונטי מהוות חלק מכריע בהליך המשפטי. המומחים מחווים דעתם האם הטיפול שניתן תואם את הסטנדרטים המקובלים ברפואה.
חשוב להדגיש כי לא כל תוצאה רפואית לא רצויה מעידה על רשלנות:
ישנם טיפולים רפואיים הכרוכים בסיכונים ידועים שהמטופל מודע להם ומסכים לקבל על עצמו. אם הסיכון התממש, למרות שהטיפול בוצע בהתאם לסטנדרטים המקובלים, אין מדובר ברשלנות.
גם הרפואה הטובה ביותר אינה יכולה למנוע את כל הסיבוכים האפשריים. סיבוכים בלתי צפויים, שאינם נובעים מטיפול לקוי, אינם מהווים רשלנות.
במקרים מסוימים, הידע הרפואי הקיים בזמן מתן הטיפול לא אפשר אבחון או טיפול טוב יותר, וגם אז אין מדובר ברשלנות.
אם אתם חושדים כי נפגעתם עקב רשלנות רפואית, הנה מספר צעדים שכדאי לנקוט:
עליכם לבקש את כל התיעוד הרפואי הרלוונטי: סיכומי מחלה, תוצאות בדיקות, צילומים רפואיים, רשומות רפואיות וכל חומר רלוונטי אחר.
פנייה לרופא מומחה אחר לצורך קבלת חוות דעת שנייה יכולה לסייע בהבנה האם אכן התרחשה רשלנות.
התייעצות עם עורך דין לרשלנות רפואית המתמחה בתחום היא צעד חיוני. עורך דין בעל ניסיון יוכל להעריך את סיכויי התביעה ולהנחות אתכם בצעדים הנדרשים.
ניתן להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור במשרד הבריאות או לנציב תלונות הציבור בבית החולים הרלוונטי, גם אם החלטתם שלא להגיש תביעה משפטית.
בישראל, תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא שבע שנים מיום האירוע או מהיום שבו נודע לניזוק על הנזק. במקרה של קטינים, תקופת ההתיישנות מתחילה להימנות מיום הגיעם לגיל 18.
חשוב לציין כי מדובר בתחום מורכב, וקיימים חריגים ופרשנויות שונות, לכן חשוב להתייעץ עם עורך דין מומחה בהקדם האפשרי.
ההבנה מתי נחשב טיפול רפואי לרשלני היא מורכבת וכרוכה בשיקולים רבים. המפתח להבנה זו טמון בבדיקה האם הטיפול שניתן עמד בסטנדרטים המקצועיים המקובלים בתחום הרפואי הרלוונטי. אם אתם חושדים שנפלתם קורבן לרשלנות רפואית, חשוב לפעול בנחישות ולהתייעץ עם גורמים מקצועיים – הן רפואיים והן משפטיים – כדי לברר את העובדות ולקבל את הפיצוי המגיע לכם במקרה הצורך.
זכרו כי מערכת המשפט הישראלית מכירה בזכויות המטופלים ובחובת הזהירות של הצוות הרפואי, ועומדת לרשותכם במקרים של פגיעה עקב רשלנות. יחד עם זאת, חשוב לגשת לנושא בצורה מושכלת ומבוססת עובדות, תוך הבנה כי לא כל תוצאה רפואית לא רצויה מהווה רשלנות.